מידת החסד

אני כבר עייף, מותש וגמור, אבל הנה עוד סרטון משיחי, על חסד –

הם אומרים שיש לגליזם, כלומר חוק, ויש חסד, שהוא בלב. והם מביאים את הסיפור על האישה שנתפסה בניאוף, והרבנים שאלו את ישוע מה לעשות איתה. הוא אמר – 'מי מכם אשר נקי מחטא, הוא ראשון יידה בה אבן'.
יפה, זו אכן מידת החסד. וזה מתקשר לריאיון שראיתי הבוקר עם השופטת אתי כרייף. היא אמרה משהו כמו – בחייאת, כולם עושים את זה, רדו ממני', והוסיפה – 'אני מתביישת בזה'.
אז אכן, אפשר לסלוח ולמחול ולחמול ולנהוג במידת החסד.

וכביכול עכשיו הייתי צריך להגיד – כן, אבל יש גם מידת הדין, והחוק חשוב. אבל למעשה אין לי חשק לומר את זה. כי פה מידת הדין יותר מדי שולטת, וצריך קצת – או הרבה יותר – לאזן אותה עם חסד.
ולא אני אומר שצריך לנהוג בהפקרות, אבל גם עמידה מוגזמת על החוק היא שלילית. העולם לא יכול לעמוד רק על מידת הדין – גם לפי חז"ל.

ואגב, פעם בדקתי אם עוון סדום היה שלא היה להם משפט, וגיליתי שלא כך הוא. אדרבא, חז"ל מספרים שהיו להם בתי משפט, אלא שהם היו מוטים ואכזריים. ובמקום אחר נאמר – לא חרבה ירושלים, אלא על שדנו בה דין תורה. כאמור, דין ללא חסד הוא מידת סדום.

אז לא, לא מתאים לי לבקר את ישוע הרחמן על רחמנותו. טוב עשה. ומלבד זאת העיקרון העולה מדבריו גם הוא נכון.