הסבל

עוד סרטון משיחי, על –
נבואת דוד המלך בתהילים כב על דחייתו וצליבתו של המשיח –
https://youtu.be/S5vV0oyxZQ8

אבל קודם אקדים ואומר, שנראה שהקונספט הזה של 'מחשבות לעצמי' לא ממש מועיל. אם זה לעצמי, למה שלמישהו יהיה אכפת מזה? ובאמת, לאף אחד לא אכפת. ובכל זאת אמשיך ולו רק לפוסט הזה.

הם מציינים את תהילים כב – אתם יכולים לקרוא בעצמכם – כמזמור המתאר את 'סבלות המשיח'.
במזמור אכן המשורר מתלונן על צרות רבות. אבל זה לא משהו מיוחד בתהילים. מזמורים רבים מתארים את המשורר כנרדף.
אבל עוד הם מציינים את הכתוב 'כארי ידי ורגלי', וטוענים שיש לקרוא 'כארו ידי ורגליי', כלומר חוררו, וכי כך מופיע בתרגום השבעים ובעוד מקומות. אולי.
אבל צריך להודות שבשום מקום אחר בתנ"ך לא מופיע שורש זה במובן זה. יש לכרות באר, אבל זה משהו אחר לגמרי.
אבל גם מחוץ לכל זה, האם סבלותיו של ישוע היו כה גדולים? סך הכול רק בסוף ימיו הובל לצליבה ונצלב. כמוהו אנשים שנצלבו היו עוד רבים, ודאי גם אנשים חפים מפשע. מה הרבותא בכך?
וכבר כתבתי בעבר שאם יש מי שבכל זאת סבל סבל נוראי זה עם ישראל, לאורך כל ההיסטוריה, ועד השואה הנוראה.
לי נראה שמזמור כב', כמו מזמורים אחרים בתהילים, מתאר סבל של מי שנאמן לה', כנגד רודפים עריצים ורעים.

אבל כאמור, כל זה לא משנה, כי אין שומע, וגם כי אפשר להבין למה אין שומע. וד"ל.

*

אבל בסרטון זה הם גם מביאים מדרש אחד יפה ששווה להביאו כאן –

שבוע שבן דוד בא בה מביאים קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפפה קומתו (והיה) [והוא] צועק ובוכה ועולה קולו למרום אמר לפניו רבונו של עולם כמה יהא כוחי וכמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהיו איבריי לא בשר ודם אני? על אותה השעה היה דוד בוכה ואומר יבש כחרס כחי [וגו'] (תהלים כ"ב ט"ז). באותה השעה אמר לו הקדוש ברוך הוא אפרים משיח צדקי כבר קיבלת עליך מששת ימי בראשית עכשיו יהא צער שלך כצער שלי שמיום שעלה נבוכדנצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגלה את ביתי ושרף את היכלי והגלה את בניי לבין האומות העולם חייך וחיי ראשי שלא (הכנסתי) [נכנסתי] לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה טל שעלה על ראשי שנאמר שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה (שה"ש ה' ב') באותה השעה אמר לפניו רבונו של עולם עכשיו נתיישבה דעתי דיו לעבד שיהא כרבו.
פסיקתא רבתי לו.