אל דאגה

היום בבוקר ראיתי בפייסבוק אצל חבר את התרשים המצורף למטה. יצר אותו איזה מורה בודהיסטי אחד, שראיתי סרטון כזה שלו פעם. באמת יפה מאוד, אין סיבה לדאוג, הדאגה לא מוסיפה דבר.
נראה לי שזה מסר נחוץ בימינו, גם באופן כללי – בשנים האחרון עולה תדירות ה'סטרס', לחץ ומתח, וגם בשנתיים האחרונות, שבהן עולה ההיסטרייה.

אז בהמשך לכך צפיתי בעוד סרטון משיחי על הנושא (אני מוצא את הסרטונים שלהם מעניינים) – איך להפסיק לדאוג –

וגם הם אומרים – הסר דאגה מלבך, ומביאים קטע של דברי ישוע בברית החדשה, שעיקרו – 'לכן אל תדאגו ליום המחר, די לו ליום צרתו'.
ועוד הם מזכירים שם את הספר של אקהרט טול 'כוחו של הרגע הזה', שאומר שיש לחיות כאן ועכשיו, ונראה שהם מסכימים עם דבריו (אבל בסוף אומרים שמדיטציה היא לא הדרך להגיע לכך, אלא אמונה וכו').
וגם במקורותינו, במשלי נאמר הפסוק המפורסם – 'דאגה בלב איש ישחנה', אך רגילים לקרוא אותו, בעקבות המדרש – ישיחינה, כלומר ישיחנה לאחר, ידבר עליה. בקריאה הזו, למעשה, כאן הבסיס של הטיפול הפסיכולוגי.
אבל הפסוק אומר ישחנה, כלומר ישחחנה, ידכא אותה, יסיר אותה מלבו, ולכן גם חציו השני של הפסוק – 'ודבר טוב ישמחנה', כלומר – דבר טוב יכול לעודד את הנפש הדואגת ולהחליף דאגה בשמחה.
למשל, אפשר לשמוע מוזיקה. מוזיקה היא דבר טוב, והיא מעבירה עצבות ודאגה. או אפשר לקרוא ספר טוב, או לעסוק בתחביב אהוב. כל אלה עדיפים על הדאגה.

מצד שני, כמובן שאין זה אומר חוסר אחריות. אדם צריך גם לתכנן את חייו ואת יומו, ולדאוג למזונו, לבושו וכו'. וגם כאן יש פתגם ידוע, אף שלא ברור מה מקורו, ואף שהוא הרבה פחות מוצלח – 'אין שכל, אין דאגות'.
אבל אולי אפשר ליישב בין שתי הגישות בהבחנה בין שתי המשמעויות של דאגה – יש לדאוג במובן הנפשי, שזה כאמור דבר מיותר, שלא מוסיף דבר. ויש 'לדאוג' במובן של לגרום למשהו לקרות, כמו – 'לדאוג שיהיה לחם על השולחן'. זה לא בהכרח מלווה בדאגה נפשית, אלא בעשייה.
זהו, עד כאן הגיגיי בעניין זה, בבוקר עגמומי זה.