פוסט רביעי היום.
בבלוג התנ"ך כתבתי על המילים אושר ועצב, והנה ראיתי את הפסוק – 'כאישה עזובה ועצובת רוח'. יש כאן לשון נופל על לשון עזובה-עצובה, אבל יש קשר מהותי בין המילים, לכן נראה שהן באמת קשורות.
כמו כן, בשבוע שעבר, בפרשת משפטים, קראנו – 'עזוב תעזוב עמו', עם חמור שונאך הקורס, והפירוש הנכון הוא כנראה – עזור לו (כך גם, לפי אחד הפירושים, בפסוק – 'ואפס עצור ועזוב' – אין עזרה). גם עזב-עזר הם שורשים קרובים (אף שדרך שתי האותיות הראשונות, ולא הראשונה והאחרונה).
יש כאן, אם כן, שלישיית פעלים קשורה – עצב-עזב-עזר, ואת דרך התפתחותה עוד צריך לבדוק (ואז גם אוכל להכניסה למילוני).
אבל העניין הוא שאין כאן רק עניין לשוני, אלא מהותי – יש הרבה אנשים עזובים ובודדים אצלנו, והבדידות מעציבה אותם, ועל כן יש לעזור להם, בחברה טובה. ומי שיעשה כך – אשריו.
מחשבות לעצמי 