בעניין האושר

לי נראה שאשר הוא מגזרת אש, במובן יש. וכן גם עשיר הוא מגזרת עש, במובן יש. וכן אומר הפסוק – 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא'.
כלומר, האושר הוא כאשר יש דבר בר קיימא, ממשי. וזו שאלה פילוסופית אמנם מה ממשי. רמב"ם כתב על כך, וכן גם שפינוזה – שאני מקווה להגיע עתה לספרו אתיקה (אך אדלג על הפרק הראשון).
כמובן, נהוג לומר, שהעושר אינו מביא לעושר, וכך הוא באמת. אף שמחקרים הראו שרמה מסוימת של הכנסה בכל זאת נחוצה, ורק מרף מסוים שמאפשר חיים תקינים אין הבדל בין המבוסס לעשיר מאוד.
אבל בשטח אנו רואים גם דברים אחרים. מצד אחד עשירים מאוד סובלים ואף מתאבדים – עד שעולה השאלה האם עושר רב הוא לא לרועץ, ומצד שני יש הרבה עניים מאושרים – הרבה מאלה אפשר למצוא בחברה החרדית.
ודבר שני הוא הגוף. הרמב"ם מציינו כגבורה, כמדומני. ואכן, אין צורך להיות שריריים מאוד, או יפים מאוד. אבל כן יש צורך בבריאות – והרי הרמב"ם היה מומחה גם בזה.
אם כך עברנו עד כה על 'פרנסה' ו'בריאות' – שתי מילים יהודיות מאוד.
וכן ילדים מביאים שמחה, והמשך קיום, ולכן נקראים 'זרע של קיימא', מה שמחזק את הקישור לעיל בין אושר וקיום.
אבל גם ללא ילדים והמשכיות, פיזית או אחרת, אפשר להיות מאושרים.
הרמב"ם וכן שפינוזה, עד כמה שאני זוכר, מגיעים לבסוף לדרגה העליונה המכריעה והיא הדעת, אם זו דעת אלוהים ואם זו דעת בכלל. דעת שממנה נגזרות גם המידות הטובות, שעיקרן – עשיית משפט וחסד.
אני בעבר החשבתי תפיסה זו מאוד, אך בזמנים האחרונים אני נוטה להפחית מחשיבות הפעולה השכלית. יש עוד רבדים לחיים – מזון, מין, סדרות בנטפליקס…
אולי אלה אותותיה של כהונת בנט…

בכל אופן עד כאן הגיגיי בנושא זה בינתיים. וכאמור, אולי אתחיל שוב עם אתיקה.

וזאת אף שקראתי – 'בכל עצב יהיה מותר', כלומר בכל עבודה שתעשה תקבל יתרון, פרי לעמלך, 'ודבר שפתיים אך למחסור' – הדיבור לא מוסיף לך דבר. וזה כולל גם את הדיבור בבלוג זה.

*ואולי אושר הוא בכלל מגזרת שר. א' הרבה פעמים מוספת, ואז יש קשר אשר-ישר-כשר. צריך עיון.

מנגד, עוד סרטון משיחי שצפיתי בו עכשיו –
איך להיות מאושר –
https://youtu.be/581eSptZjvw
עיקר הטענה –

אושר – הכרת תודה
מתוך החלטה מודעת
בלי להתלונן
אחרת ניפול לברירת המחדל –
לא לשמוח.
'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'.

(וזה גם מתחבר לפוסט על אכלו לי שתו לי).