מחשבות לעצמי, מרקוס אורליוס, פתיחה

פוסט ראשון ראוי שיוקדש למי שעל שמו הבלוג –

"מחשבות לעצמי", מרקוס אורליוס, ספר ראשון –

"(1) מסבי וֵרוּס למדתי דרך ארץ ומזג נוח. (2) משמו הטוב של אבי מולידי ומזוכרי אותו: צניעות וגבורה. (3) מאִמי: יראת אלים וגמילות חסדים, הימנעות לא רק ממעשים רעים אלא אף ממחשבות על אודותם; לחיות חיי פשטות, ולרחוק כמידת האפשר מאורחות העשירים. (4) מאבי־סבי: לא לשים פעמַי אל בתי הספר הציבוריים, כי אם להפיק תועלת ממורַי הפרטיים בביתי, וכי בעניינים שכאלה יש להוציא ברוח נדיבה. (5) ממחנכי שטיפחני: לא להיות חסידם של ה'ירוקים' או ה'כחולים', ה'קלים' או ה'כבדים'; לשאת בעמל ולהסתפק במועט, לכונן דברים במו ידַי, לא לבחוש בקדֵרת אחרים ולסור מדיבּת לשון. (6) מדִיוֹגְנֵטוֹס: להימנע משאיפות חסרות תוחלת; לא לבטוח בדברי יִדעונים ומכשפים על אודות לחשי קסם, גירוש שדים וכיוצא באלה; לא להשתעשע בקרבות שַׂלְוִים ולא להתלהב מדברים כגון אלה; לשאת באורך רוח דיבור ישיר ופשוט; להפוך את הפילוסופיה לבת־ביתי ולהאזין ראשית לבַּקְכֵיאוֹס ואחר לטַנְדַּסִיס ולמַרְקִיאָנוּס. ממנו אף למדתי לכתוב חיבורים בילדותי, לאהוב את מיטת הקש ואת שמיכת העור וכל שאר הדברים שהם מדרך החינוך היווני. (7) מרוּסְטִיקוּס: לבוא לידי הכרה שיש צורך בשיפור ובתיקון המידות; לא להדרדר אל להט ההתחכמות, אף לא לכתוב על נושאים מופשטים או לשאת דרשות מוסר בטלות ולקשט בנוצות ססגוניות את אורחות הנזיר או הנדבן. (2) לרחוק מאמנות הנאום, השירה ודברי מליצה; לא להתהלך בביתי בבגדי פאר, לא לעשות מעשי ראווה; לנקוט סגנון פשוט במכתבַי, כדוגמת המכתב שהוא בעצמו כתב לאמי מסִינוּאֶסָה. (3) לשוב מזעמי ולהתפייס עם אלה שהכעיסוני ואמרו להרע לי, מיד כשיהיו הם נכונים לחזור בם; לקרוא בשקידה ולא להסתפק בעיון כוללני ושטחי, אף לא להחפז ולהסכים עם המדברים סחור סחור; להתוודע לשיחות של" אֶפִּיקְטֵטוֹס, בהשאילו לי עותק פרטי מביתו. (8) מאַפּוֹלוֹנִיוֹס: עצמאות ונחישות בלתי מעורערת לא להשאיר דבר ליד המקרה; לא לשאת עינַי אל שום דבר, אף לא לרגע קט, זולת אל ההִגיון; להיות תמיד אותו האדם: בעת מכאובים מרים, אובדנו של ילד או מחלות ממושכות; לראות בבֵרור, על פי דוגמתו החיה, כי יכול אותו אדם עצמו להיות פעם תקיף ביותר ופעם מתון ונינוח. (2) לא לאבד סבלנותי בשעת הוראה; לראות בו אדם, אשר החשיב אל נכון את נסיונו ומיומנותו במסירת תובנותיו כפחותות שבמעלותיו. אף למדתי ממנו כיצד יש לקבל מחברַי חסדים לכאורה, מבלי שאשפיל עצמי בכך או אשלחם מעלי בגסות רוח." (…)

– מחשבות לעצמי מאת מרקוס אורליוס

אני חושב שהסטואיות הזו היא תורת המוסר הטובה ביותר שיש לפילוסופיה להציע.