נראה שבלוג זה אכן יהיה של מחשבות כלליות, ואולי גם מבולבלות, מדמדומי החשיבה. ולכן הוא 'מחשבות'.
אבל גם שמתי לב שמעטים מאוד קוראים אותי, או בכלל מתייחסים לדבריי (שלא בתוקפנות), ולכן הוא 'לעצמי'. אבל אתם מוזמנים להצטרף.
והנה, הנושא הראשון שמעסיק אותי – לאחר פוסט הפתיחה מדברי מרקוס אורליוס, ששם בלוג זה הוא כשם ספרו – הוא הסרטון הבא –
זהו סרטון משיחי על 'ואהבת לרעך כמוך', שבנצרות זו המצווה העיקרית, בצד אהבת האל.
וכאן כבר בעיה, כי בישראל אין כלל שיח עם הנצרות ושום הידברות, רק התעלמות או תוקפנות, בדרך כלל. בכל אופן אני אעסוק במה שמעניין אותי.
ובכן, השאלה הנשאלת כאן היא – מיהו רעך זה שמדובר עליו? וכאן מוצגת פסיקת הרמב"ם, שמדובר ברעך היהודי, ויש אומרים אף – שומר המצוות. ולאחר מכן מצוטטים שורת רבנים, שלפיהם הגוי כלל אינו אדם. ואלה לא רבנים שוליים ולא תפיסה שולית.
כאן כבר צריך להעיר כמה הערות.
קודם כל, כמובן שיש לכך השפעה על פני הפוליטיקה בישראל היום, ובאמת אנשים דתיים הם בדרך כלל גם ימנים, ובשנים האחרונות – גם החרדים הולכים ומקצינים בתפיסות הלאומיות, לאחר שבעבר התנגדו לציונות.
שנית, זה דבר שהערתי לתומר פרסיקו כמה פעמים. הוא כתב ספר על 'צלם אלוהים' כתפיסה דתית שעיצבה גם את המדינה הדמוקרטית המודרנית. זה יפה ונכון. אבל הוא מתעלם, לפחות בספרו, מהצד השני של המטבע – מהתפיסה הגזעית היהודית ומזו המדברת על עליונות ונבדלות. התפיסה הזו נוגדת ישירות את התפיסה ההומניסטית שהוא מציג ומקדם, אך היא כנראה גם הדומיננטית יותר.
דבר שלישי, איננו צריכים את הסרטון המשיחי לשם כך, שכן הדברים נידונו אף בתרבות הישראלית. בולט מאוד בהקשר זה ספרו הוותיק של ספי רכלבסקי 'חמורו של משיח', בו הוא מציג את כל אותם מקורות נגד הגוי, וכן גם נגד החילוני, האישה ועוד. ספרו זה נמצא אצלי עד היום על המדף.
ומה מופיע בחלק השני של הסרטון? משל השומרוני הטוב – משל מוכר, ואם אינכם מכירים תקראו. הוא גם מוזכר בפרק האחרון של סיינפלד, כפי שהם מציינים, שאותו במקרה ראיתי ממש אתמול, ובכך סיימתי לצפות בסדרה (בפעם השלישית לפחות). תמונה מצורפת.
אז מי שעזר לאיש הפצוע הוא שומרוני, ולא הכהן, הלוי, או הישראלי, ולכן הוא רעו. יפה, נכון. וזו תמצית התפיסה האוניברסלית, של אהבה לכל, ונראה שהיא גם הבסיס של מפלגות השמאל.
ואולם, השמאל הוא רק צד אחד. מולו ניצב הימין, או שמוטב לקרוא לו – התפיסה השמרנית. כך לא רק בארץ, אלא בכל העולם.
בשנים האחרונות, כך נראה, עלה קרנה של השמרנות בארץ. ישנם גופי מחקר וייעוץ, כתבי עת, הוצאות ספרים וספרים, ואין צורך לנקוב בשמות, הם מוכרים. וגם אני נחשפתי יותר להגות זו, למשל – יש לי מנוי לכתב העת השילוח.
והתפיסה השמרנית בגדול די פשוטה. אל מול החידוש – שימור הערכים הקיימים והתקדמות מתונה, ואל מול האוניברסליות – פרטיקולריות, לאומיות, ערכי משפחה וכיוב'. לא ניתן לשלול תפיסה זו וכבודה במקומה מונח. ועוד, נראה שהיא אכן תופסת משהו יסודי מאוד בנפש האדם. לבני אדם אכפת קודם כל מסביבתם הקרובה – משפחתם, עמם, ולאחר מכן – העולם. התעלמות מאופי זה, מנטייה זו, היא טעות.
וגם חז"ל ידעו את זה, למשל כשאמרו 'עניי עירך קודמים'. וכן באופן כללי, ביהדות חזק גם היסוד הלאומי.
אך כמובן, יש להיזהר שהלאומיות לא תיהפך ללאומנות, ושאהבת עמך לא תיהפך לשנאת הזר. דברים פשוטים.
וכן גם המתרגם של ספרו של הרב אמוזג, בן המאה התשע עשרה, על 'מוסר יהודי ומוסר נוצרי', אומר כי עיקר מה שחסר בתפיסה הנוצרית היא הלאומיות. ואולם אני אומר המתרגם, כי בספר עצמו לא מצאתי כל-כך את העניין הזה, לפחות לא בצורה מרכזית.
זהו לעת עתה חלק מהגיגיי החופשיים.
ועתה, אחרי שעברתי על הפוסט למטרות הגהה, מצאתי גם את כותרתו – השומרוני והשמרני.
מחשבות לעצמי 